"אמא חושבת שגנבתי לה כסף" על חשדנות, האשמות שווא בדמנציה – ואיך מתמודדים עם זה

"היא הסתכלה עליי כועסת ואמרה לי: "לקחת לי את הארנק. אני יודעת שזו את!! "עמדתי שם המומה, עם דמעות בעיניים. אני הבת שלה, זו שמטפלת בה, מבשלת לה, דואגת לה, זו שמעולם לא תפגע בה, אני הפכתי לאויבת שלה, ולא משנה כמה ניסיתי להסביר ולשכנע, היא נשארה בשלה- את גונבת ממני!"

אם אתם מזדהים עם הסיפור הזה- אתם לא לבד. האשמות שווא בדמנציה, בעיקר האשמות בגניבה, הן תופעה מוכרת וכואבת אצל אנשים המתמודדים עם דמנציה. ההתנהגות הזו קשה לעיכול, מבלבלת ולעיתים שוחקת עד דק את בני המשפחה המטפלים.

למה זה קורה?

במהלך התקדמות הדמנציה, המוח עובר שינויים שמובילים לפגיעה ביכולת להבין, לזכור ולשמור על תפיסה יציבה של המציאות. החולה עלול "למלא פערים" בזיכרון דרך הסקת מסקנות שגויה- מה שמוביל למחשבות שווא, הזיות ותחושות פרנואידיות.

כך למשל, כשאדם עם דמנציה שוכח היכן הניח את הארנק- ייתכן שהמסקנה שלו תהיה שמישהו גנב אותו. כשאינו שותף עוד בבישול- עלול להתעורר חשד שמרעילים אותו. ככל שהוא פחות עצמאי בתנועה- ייווצר דמיון של "כליאתו" אשר נובעת מההשגחה הפיזית שנדרשת לעיתים.

המחשבות האלו לא מונעות מרוע. הן תוצאה של פגיעות נוירולוגיות אמיתיות, ומבחינת החולה הן לחלוטין אמיתיות. לא ניתן "להוכיח לו אחרת" בעזרת היגיון, כי היכולת לעבד מידע חדש ולהבחין בין זיכרון שגוי למציאות נפגעה.

פרנויה בדמנציה – עד כמה זה שכיח?

מחקרים מצביעים על כך שכ-30% מהחולים חווים פרנויה, מחשבות שווא או הזיות – אך בפועל ייתכן שהמספר גבוה יותר, משום שחולים רבים מתקשים להסביר מה הם חווים. כל סוג של דמנציה עלול לגרום לתסמינים אלו, אך הם נפוצים יותר בדמנציות שמלוות בשינויים התנהגותיים, כמו דמנציה פרונטו-טמפורלית.

הפרנויה יכולה להופיע בכל שלב של המחלה – ולעיתים מופיעה בפתאומיות, בעקבות דליריום (מצב של בלבול חריף הנגרם מזיהום, חוסר שינה, תרופות ועוד). דליריום מחייב התייחסות רפואית מיידית, שכן הוא עלול להיראות כהחמרה פתאומית של הדמנציה.

למה זה כל כך פוגע בבני המשפחה?

הכאב שנגרם למטפלים הוא עצום. תחושות של בגידה, עלבון, חוסר אונים, כעס ואפילו בושה- הן טבעיות לחלוטין. כולנו היינו מצפים שהמטופל "יכיר תודה" על הטיפול בו ולא שיאשים אותנו בכוונות רעות.

אבל דווקא הקרבה היא שגורמת לאנשים האהובים להפוך לכתובת העיקרית להשלכת פחדים ובלבול. ככל שאתם יותר נוכחים, כך אתם יותר מועדים להפוך למוקד ההאשמה.

איך מתמודדים?

הבנה טובה יותר של המנגנון שמאחורי ההאשמות יכולה להפחית אשמה ולבנות תגובה אחרת, רגישה יותר. הנה עקרונות שיכולים לעזור:

1. אל תנסו לשכנע – נסו להבין.

הסברים לוגיים ("אבל הנה הקבלה של הסופר... לא גנבתי לך כלום!") בדרך כלל לא עוזרים, הרבה פעמים קשה לשכנע אדם עם ירידה בזיכרון במציאות האובייקטיבית. במקום להסביר ניתן לאמר למשל: "אני רואה שזה מאוד מציק לך. בוא נבדוק ביחד מה קרה."

2. שקפו את התחושות – לא את העובדות.

"זה בטח מרגיש מבהיל לא לדעת איפה הדברים שלך. אני כאן איתך, נמצא אותם ביחד."

3. אפשרו תחושת שליטה.

תנו לאדם ארנק עם שטרות סמליים.

תנו לו "לשלם" על דברים בצ’קים ישנים (ואז לבטל אותם)

שתפו אותו בהכנת האוכל או בבחירת בגדים

4. הסחת דעת רגישה.

הציעו פעילות אחרת שמספקת ביטחון כגון טיול קצר, מוזיקה, דפדוף באלבום תמונות. לעיתים, הסחת הדעת היא כל מה שצריך כדי שהאשמה תתפוגג.

5. אמפתיה, גם כשכואב.

"אני שומעת שאתה מרגיש שלא בטוח פה. זה באמת נשמע קשה. אולי נבדוק את זה ביחד מחר בבוקר?"

גם אם ברור לכם שזה לא נכון, עצם ההתייחסות המרגיעה מורידה סטרס.

6. הגנה ובטיחות.

אם המטופל נמצא לבדו עם מטפל זר בבית, ודאו בכל דרך אפשרית שאין ממש בטענותיו, הרבה משפחות משתמשות במצלמות באזור המגורים של המטופל.

7. שמרו על עצמכם.

אם יש הסלמה במחשבות השווא תנו למישהו אחר להיכנס במקומכם. הפסקה קטנה יכולה לשנות את כל הדינמיקה.

ולסיום מילה אישית

להיות מטפל עיקרי של אדם עם דמנציה זו משימה לא פשוטה ולפעמים גם לא הוגנת. זה שאתם נפגעים לא אומר שאתם חלשים. זה שאתם נשברים לא אומר שאתם לא מתאימים.

זה פשוט קשה. מאוד.

אבל בדיוק בשביל זה אני כאן- ללוות, להסביר, לתת מקום ולבנות ביחד אתכם דרך שתהיה קצת יותר אפשרית.

אם אתם מתמודדים עם מצב קשה של האשמות שווא בדמנציה ואתם זקוקים לייעוץ מקצועי אישי או משפחתי אני זמינה, אל תעברו את זה לבד.