כשהשתייה הופכת למלחמה, סרבנות שתייה בדמנציה ואלצהיימר...מה עושים כשהחולה הדמנטי מסרב לשתות? drinking refusal dementia alzheimers

"אני כבר לא יודעת מה לעשות", אמרה לי שירה, בת של מטופלת, כשישבה מולי במשרד עם עיניים דומעות. "אמא שלי פשוט לא שותה. המטפלת שלנו, מציעה לה כל חמש דקות כוס מים, תה, מיץ - מה שלא תרצו. ואמא רק מתעצבנת יותר ויותר. זה כבר הגיע למצב שהיא צועקת עליה  'תעזבי אותי בשקט!' ודוחפת את הכוס"...

שירה המשיכה לתאר את השבועיים הקשים שעברו על המשפחה. "השבוע אמא הגיעה למצב של התייבשות ונאלצנו לאשפז אותה. הרופא אמר שהיה מחסור חמור בנוזלים. אני מרגישה כל כך אשמה... אולי לא עשינו מספיק? אבל איך אפשר להכריח מישהו לשתות?"

המקרה של שירה ואמה רחל (85, עם אלצהיימר בשלב בינוני) אינו נדיר כלל. סרבנות שתייה היא אחת מן התופעות השכיחות והמאתגרות ביותר בטיפול בחולי דמנציה, והיא מעוררת חרדה רבה בקרב בני המשפחה והמטפלים.

הקיץ הישראלי הקיצוני - אתגר נוסף

השבועות האחרונים מביאים איתם אתגר מיוחד: ישראל חווה גל חום קיצוני ושובר שיאים.

תנאי מזג האוויר הקשים הללו הופכים את נושא השתייה לחיוני ממש. כאשר הגוף חשוף לחום קיצוני, הצורך בנוזלים גדל באופן דרמטי- והתייבשות יכולה להתפתח תוך שעות ספורות. גורמי הבריאות ממליצים במפורש לשתות הרבה ועבור חולי דמנציה הנוטים לסרב לשתייה, המציאות הזו הופכת למסכנת חיים ממש.

בקיץ רגיל, התייבשות יכולה להתפתח במשך ימים. בגל החום הנוכחי, התהליך מואץ פי כמה. המשפחות והמטפלים מוצאים את עצמם במירוץ נגד הזמן- ולעיתים במירוץ נגד ההתנגדות של יקיריהם.

למה חולי דמנציה מפסיקים לשתות?

סיבות קוגניטיביות

• אובדן תחושת הצמא- הדמנציה פוגעת באזורים במוח האחראים על זיהוי הצמא. המטופל פשוט לא מרגיש שהוא זקוק לנוזלים.

• שכחה- המטופל עלול לשכוח שהוא לא שתה, או לחילופין לחשוב שכבר שתה מספיק.

• חשדנות ומחשבות שווא- פעמים רבות בדמנציה מתפתחת בעיה של מחשבות שווא בעלות אופי פראנואידי וחשדני, האדם הדמנטי חושד במטפל שהוא רוצה לפגוע בו ולכן לא מוכן לשתות את מה שהוא מציע לו.

• קושי בזיהוי משקאות- קושי בפענוח ראייה עלול לגרום לאדם לא לזהות שהנוזל בכוס הוא ראוי לשתייה.

• בעיות בתכנון וביצוע- פגיעה באזורים המוטוריים של המוח עלולה להפוך את הפעולה של הרמת הכוס, הבאתה לפה ושתייה למורכבת ומבלבלת.

• סיבות פיזיות

• בעיות בליעה (דיספגיה)- חשש מחנק עלול לגרום להימנעות משתייה.

• בעיות שיניים או בחלל הפה- כאב או אי נוחות אשר נגרמים ממחלת חניכיים או בעיה השיניים עלולים להפוך את השתייה לחוויה לא נעימה.

• תופעות לוואי של תרופות- תרופות רבות גורמות ליובש בפה או משנות את טעם המשקאות.

• שליטה בסוגרים- מטופלים רבים סובלים מבעיה של דחיפות בשתן ו או בריחת שתן ויעדיפו לשתות כמה שפחות בשביל להמנע ממצבים לא נעימים

סיבות רגשיות וחברתיות

• חרדה ודכאון- מצב רוח ירוד עלול להוביל לאובדן עניין בפעילויות בסיסיות כמו שתייה.

• רצון לשליטה- לעיתים הסירוב הוא דרך להביע עצמאות בעולם שבו הולכת ונעלמת השליטה.

• חוויות עבר שליליות- זיכרונות של הכרחה או חנק עלולים ליצור התנגדות.

  
  

הסכנות בסרבנות שתייה בדמנציה ואלצהיימר

התייבשות חריפה-

• סחרחורת ונפילות

• בלבול מוגבר

• זיהומי דרכי שתן

• עלייה בטמפרטורת הגוף

  
  

השלכות ארוכות טווח-

• פגיעה בתפקוד הכליות

• עצירות כרונית

• החמרה בתסמיני הדמנציה

• צורך באשפוזים חוזרים

  
  

אסטרטגיות מעשיות לעידוד שתייה

שינוי גישה

הימנעו מלחץ ישיר- במקום "תשתי עכשיו", נסו "הכנתי לך תה כמו שאת אוהבת".

עקבו אחר העדפות- שימו לב לטעמים, לטמפרטורות ולסוגי כלים שהמטופל מעדיף.

נצלו רגעים של רצון טוב- זהו מתי המטופל במצב רוח טוב ונצלו הזדמנות זו לעודד שתייה

התאמת הסביבה

כלים מותאמים-  כוסות עם ידיות גדולות, כוסות שקופות שמראות את תוכן הכוס.

מיקום נגיש- השאירו משקאות במקומות נגישים למול המטופל, למשל לא על שולחן צד אלא על שולחן למולו

טמפרטורה נכונה- משקאות חמים בחורף וקרירים בקיץ יכולים לעודד שתייה.

יצירתיות במשקאות

משקאות בטעמים מוכרים- תה עם חלב, מיץ תפוחים, משקאות מהילדות.

מרקים דלילים- ניתן לספק נוזלים דרך מרק ירקות או עוף דליל.

פירות עתירי מים- אבטיח, מלון, תפוזים - דרך טעימה לקבל נוזלים.

משקאות מועשרים- הוספת אלקטרוליטים למשקאות רגילים

קרטיבים- ארטיקי קרח בטעמים שונים מספקים נוזלים וגם מהנים, במיוחד בימי הקיץ החמים

אסטרטגיות חברתיות

שתייה משותפת- שתו יחד עם המטופל - הדוגמה אישית עובדת.

הרימו כוס "לחיים"- השתמשו בפעולה אוטומטית זו בשביל לעודד שתייה, אפילו אם מרימים לחיים עם כוס מים או מיץ- זה עובד!

שילוב בפעילויות- שתייה במהלך צפייה בטלוויזיה או האזנה למוזיקה.

קבוצות שתייה- במרכזי יום, ארגון "מסיבות תה" קטנות.

למה הסברים לא עוזרים - ומה כן עוזר?

כשהמילים לא מגיעות ליעד

"אמא, חשוב שתשתי כדי שלא תתייבשי" - משפט הגיוני לחלוטין. אבל מה קורה כשהמילים האלה מגיעות לאוזניים של חולת דמנציה? הן אמנם נשמעות, אבל לא תמיד מתחברות למשמעות שאנחנו מתכוונים אליה.

הירידה הקוגניטיבית פוגעת ביכולת לעבד מידע חדש, לזכור הוראות ולקשר בין סיבה לתוצאה. המטופל עשוי לשכוח את ההסבר שלנו עוד לפני שסיימנו לדבר, או לפרש את הדברים באופן שונה לגמרי ממה שהתכוונו.

כשהסברים הופכים לנטל

הסברים ארוכים ומורכבים - שאצל אדם בריא עשויים לשכנע - יכולים להעמיס על היכולת הקוגניטיבית המוגבלת של חולה דמנציה. במקום לעודד שתייה, הם יוצרים תחושת בלבול, לחץ ואפילו איום.

כשאנחנו ממשיכים להסביר שוב ושוב למה חשוב לשתות, ההיגיון שלנו מתנגש עם עולמו של המטופל. והתגובה הטבעית? הגברת ההתנגדות.

מדוע ויכוחים מחמירים את המצב

"-אבל אמא, את חייבת לשתות!"

-"לא רוצה!"

- "אבל למה? את לא זוכרת שאפילו הרופא אמר שאת חייבת?"

- "אז שהוא ישתה! תעזבי אותי"

- "אבל את תתייבשי וזה לא בריא לך, זה מסוכן!!!"

- "תעזבי אותי כבר!!!!"

הדיאלוג הזה מוכר לכם? ויכוחים הופכים את השתייה למאבק כוח. כשאנחנו מתעקשים במילים, מנסים "לנצח" בשיחה או להסביר לאין סוף, אנחנו יוצרים חוויה של עימות. החוויה הזו מגבירה אגיטציה ומציבה את השתייה כאויב - לא כפעולה טבעיה וחיובית.

מה כן עובד? פחות מילים, יותר פעולה

הגישה הנכונה היא לשדר הסכמה עם הרגשות ("אני מבינה שלא מתחשק לך עכשיו") אך להתמיד בעדינות ובנחישות על עצם הפעולה - בלי נאומים.

במקום לומר- "אמא, את חייבת לשתות כי אם לא את תתייבשי והרופא יכעס עלינו נסו: "הכנתי מיץ" + הנחת כוס מיץ במקום נגיש

במקום לומר- "תראי כמה חם היום, את צריכה נוזלים"  נסו לשבת לידה עם כוס ולשתות יחדיו

העקרון הפשוט

כאשר הקוגניציה נפגעת, ההבנה של רצפים מורכבים ורציונליזציה נפגמת. במצבים כאלה, פחות מילים ויותר פעולה שקטה ונינוחה - הם המפתח להצלחה.

זכרו: המטרה לא לשכנע, אלא לאפשר. לא להסביר, אלא להציע. לא לנצח, אלא להיות שם בעדינות - שוב ושוב.

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

סימני אזהרה:

• ירידה חדה בכמות השתייה למשך מספר ימים

• סימני התייבשות: יובש בפה, חולשה, סחרחורת

• זיהומי חוזרים בדרכי השתן

• שינוי משמעותי במצב הקוגניטיבי- מצב פתאומי של בילבול ניכר וחד

מי יכול לעזור:

• רופא המשפחה - להערכת מצב רפואי ובדיקת תרופות

• קלינאית תקשורת - לבדיקת בעיות בליעה

• תזונאית קלינית - להערכת צרכי הנוזלים

• מרפאה בעיסוק - להתאמת כלים ואסטרטגיות

ובחזרה למקרה של שירה ואמה

לאחר האשפוז, עבדנו יחד על תוכנית התערבות מותאמת לרחל:

1. זיהינו את העדפותיה- רחל אהבה תמיד תה עם סוכר ולימון

2. שינינו את הכוסות שהוצעו לה-  עברנו לכוס זכוכית שקופה אולם כבדה מעט יותר מהרגיל, כך שהרעד בתנועה פחת והיה לה קל יותר להחזיק

3. יצרנו שגרה וצירפנו שתייה לשגרות קבועות- למשל תה מתוק בשעה קבועה כחלק מצפייה בחדשות

4. הפחתנו לחץ וצימצמנו מלל מיותר- המטפלת הפסיקה לשאול כל הזמן, במקום זה הניחה כוס בהישג יד

והתוצאה? תוך שלושה שבועות רחל שתתה באופן קבוע יותר, והמתח במשפחה פחת משמעותית.

לסיכום

סרבנות שתייה בדמנציה היא אתגר מורכב הדורש סבלנות, יצירתיות והבנה של הסיבות העומדות מאחוריו. חשוב לזכור:

• זה לא אישי  הסירוב אינו מכוון נגדכם כמטפלים

• גמישות היא המפתח מה שעבד אתמול עלול לא לעבוד היום

• כל כמות נוזלים חשובה גם שלוק קטן זה הישג

• אתם לא לבד פנו לעזרה מקצועית ולייעוץ של מרפאה בעיסוק מומחית לדמנציה

זכרו - המטרה היא לא לנצח במאבק על השתייה, אלא למצוא דרכים יצירתיות ורגישות לדאוג לרווחת המטופל תוך שמירה על כבודו ועצמאותו. כשאנחנו מבינים את הסיבות מאחורי הסרבנות ומתאימים את הגישה שלנו, אנחנו יכולים להפוך את השתייה מקרב יומיומי לחלק טבעי ונעים מהיום.

סרבנות שתייה בדמנציה ואלצהיימר