אישור כשרות משפטית לייפוי כוח מתמשך, למה זהות המאבחן חשובה לא פחות מהאישור עצמו....?

כשאדם מחליט לערוך ייפוי כוח מתמשך, הוא מפקיד את עתידו, את רכושו ואת איכות חייו בידי הקרובים לו. זוהי אחת ההחלטות המשמעותיות והרגישות ביותר שאדם מקבל. אך לצד הרצון הטוב, עולה שאלה משפטית ומוסרית קריטית: האם האדם כשיר באמת לקבל את ההחלטה הזו?

בניגוד לתפיסה הרווחת, אבחון כשרות משפטית הוא לא רק בדיקה של "האם האדם יודע מה התאריך היום" או "האם הוא מבין הסבר בסיסי", מדובר בתהליך מקצועי שנועד לבחון האם קיימת יכולת קוגניטיבית ותפקודית לגבש החלטה מושכלת, חופשית ומודעת, כזו שתעמוד במבחן הזמן והמציאות. עבור רוב המשפחות, אישור כשרות משפטית לייפוי כוח מתמשך נתפס כשלב טכני בדרך לחתימה. עורך הדין מסביר שצריך אישור, פונים לגורם מאבחן, מקיימים פגישה קצרה, מקבלים חתימה וממשיכים הלאה. ברגע הזה יש תחושת הקלה, "עשינו את מה שצריך, אפשר להיות רגועים".

אבל ב-24 שנותיי כמרפאה בעיסוק מומחית לגריאטריה, למדתי שהשקט הזה עלול להיות זמני בלבד אם הוא לא מבוסס על תשתית מקצועית עמוקה. הסיפור שמאחורי החתימה: כשייפוי הכוח הופך לסכסוך

את הסיפור הבא שמעתי בשיחה עם שכנים של הוריי, והוא מייצג מציאות רחבה וכואבת. אב בשנות השבעים המאוחרות לחייו חתם על ייפוי כוח מתמשך. המשפחה פנתה לגורם רפואי זמין, התקיימה שיחה קצרה, הרופא התרשם שהכול תקין ונתן אישור. הנושא נסגר.

הבעיה התחילה כעבור זמן מה, כשמצבו הקוגניטיבי של האב הידרדר וייפוי הכוח היה אמור להיכנס לתוקף. ברגע הקריטי הזה, החלו הוויכוחים. אחד הילדים טען שהאב לא באמת הבין על מה חתם; אחר טען שהייתה השפעה של אחד האחים. כשהם חזרו לאישור הכשרות שניתן בזמנו, הם גילו מסמך דל שכלל רק מסקנה סופית: "כשיר".

בלי תיעוד של תהליך האבחון, בלי בדיקה של יכולת קבלת החלטות ובלי התייחסות לשאלת הרצון החופשי, ייפוי הכוח, שנועד למנוע סכסוכים, הפך בעצמו למוקד של סכסוך משפטי מר. "אם היינו יודעים אז את מה שאנחנו יודעים היום", הם אמרו לי, "היינו בוחרים בתהליך שיבדוק אותו באמת".

כשירות משפטית: מעבר למראה החיצוני

הסיפור הזה אינו חריג. הוא ממחיש שכשירות משפטית לא נמדדת ביכולת לנהל שיחה קוהרנטית או לענות על שאלות בסיסיות של "כאן ועכשיו". אדם יכול להישמע צלול מאוד בשיחה קצרה, אך בו זמנית להתקשות להבין לעומק את מורכבות הנושאים שייפוי הכוח עוסק בהם: המשמעות של בחירת מיופי הכוח, היקף הסמכויות שהוא מעניק להם, והתאמת הבחירות האלו לערכיו ולרצונותיו.

לאורך שנות עבודתי במרפאות הגריאטריות , בהן אני מבצעת מדי יום אבחונים קוגניטיביים ותפקודיים לצד רופאים גריאטריים, זיהיתי שוב ושוב את התעתוע שבין הנראות לתפקוד. ישנם אנשים ששומרים על "פסאדה" תקינה, הם רהוטים ואומרים דברים שנשמעים תואמים, אך מתחת לפני השטח קיימת פגיעה ביכולות הקוגניטיבית, ירידה ביכולת לעבד מידע מורכב, ירידה בתובנה, הם עשויים להסכים להסבר ברגע נתון, אך לא מסוגלים לשקול את ההשלכות המעשיות של ההחלטה על חייהם ועל רכושם.

המהפכה של 2024: מדוע דווקא מרפאה בעיסוק?

ההבנה שכשרות משפטית היא גם שאלה של תפקוד בחיים האמיתיים ולא רק אבחנה רפואית, הובילה לתיקון החקיקה בשנת 2024. כיום, לצד הרופאים, הוכרה הסמכתן של מרפאות בעיסוק מתחום הגריאטריה לבצע אבחונים אלו.

כמרפאה בעיסוק, המומחיות שלי היא בזיהוי הפער שבין הנראות השטחית של תקינות קוגניטיבית לבין היכולת ליישם החלטה מושכלת. מתוך הניסיון הרב שצברתי בעבודה עם בני ובנות הגיל השלישי, אני בוחנת את היכולת הקוגניטיבית לגבש עמדה, להבין את מורכבות המדרג המשפחתי ולבחור את הגורם המתאים ביותר לניהול ענייניו של האדם בעתיד.

האבחון המעמיק כולל בדיקה של-

• יכולת פתרון בעיות ושיקול דעת: האם האדם מבין מהן האפשרויות העומדות בפניו?

• הבנת המשמעות האישית והמשפטית: מדוע בחר דווקא במיופי כוח אלו? והאם הוא מבין את היקף השליטה שהוא מעביר לידיהם?

• תיעוד התהליך: איך הגעתי למסקנות השונות, מה נאמר ואיך נבדקה היכולת לגבש החלטה עצמאית
  

הבחירה בתהליך מיטבי היא רשת ביטחון

הצורך לסיים את התהליך כמה שיותר מהר הוא מובן, אך במקום שבו קיימת מורכבות משפחתית או ספק קל לגבי המצב הקוגניטיבי, הבחירה באבחון יסודי היא הבחירה האחראית והנכונה ביותר.

אבחון מקצועי, מתועד ומנומק הוא הדרך היחידה להבטיח שהאישור יעמוד מאחורי האדם גם ברגעים של מחלוקת או ערעור. הוא מעניק לעורכי הדין תשתית ברורה להכנת המסמך ולמשפחה את הידיעה שרצון יקירם נבדק וכובד באמת.

ייפוי כוח מתמשך נועד לשמור על הרצון שלכם ברגעים שלא תוכלו לעשות זאת בעצמכם. כדי שהוא ימלא את תפקידו ברגע האמת, חשוב שיהיה מאחוריו אבחון אמיתי, מקצועי ומבוסס. הבחירה בתהליך מעמיק אינה "החמרה", אלא הדרך להבטיח שקט נפשי לכם ולמשפחתכם.

לקביעת אבחון כשרות משפטית